Itai's school notes

24.1.2019
איתי שטינהרץ

על השחיטה / חיים נחמן ביאליק

ארמזים בשיר

ארמז לפרשת גדעון (ספר שופטים)

בבית 3 נאמר ״אף אתם לכו זדים (רעים) בחמסכם (בפשעים, בחטאים) זה״.

ספר שופטים על השחיטה משמעות
״לך בכוחך זה״ - לעודד את גדעון השופט ״אף אתם לכו זדים בחמסכם זה״ - מעודד את הרוצחים אין כאן מי שיעודד את העם
בתקופה זו הציקו המדיינים לעם על רקע פרעות קישינב רקע דומה
פרק ו׳ פסוק 13 - גדעון מביע ספק בקיום האל כי העם סובל. הוא מרגיש שה׳ נטש אותם. הדובר מביע ספק בקיום האל - ״ואם יש בכם אל״ על רקע הפרעות. הצדק האלוהי נטש אותם. רעיון דומה
גדעון מבקש אותות לקיום האל ואת עזרתו, ואכן מקבל סימנים אלו. דורש צדק מיידי גדעון והדובר מרגישים נטושים ובמצוקה ומבקשים סימנים להצלה ולקיום האלה, אבל רק גדעון מקבל את מבוקשו.

סיכום הארמז

גדעון וביאליק מתוארים בסיטואציה של סכנה ליהודים בגולה, ולשניהם יש תחושת ספק בקיום האל ופחד מנטישה, אבל זהו ארמז מנוגד למקורות (דיסהרמוני / אירוני) כי גדעון מקבל סימנים לעזרת האל ומציל את עמו, ואילו ביאליק חושש שלא תהיה הצלה.

ארמז לתהילים

בבית 2 נאמר על התליין ״לך זרוע עם קרדום״. בתהילים נאמר על האל ״לך זרוע עם גבורה״. האל כל-יכול, שולט על העולם ויכול להציל את עמו. זהו ארמז דיסהרמוני / ניגודי.

ארמז לתלמוד

בבית 4 נאמר ״ויקוב הדם את התהום״. ארמז זה הינו חלק מהנקמה הטוטאלית בעולם. הדם של הנרצחים יחלחל (יחדור) לאדמה. זהו ארמז לתלמוד, שם נאמר ״יקוב הדין את ההר״, כלומר הצדק חזק ויכול לנצח ולעבור כל מכשול. הארמז יוצר אירוניה כי במקום צדק יש דם של חפים מפשע.

שאלות לדוגמה

  1. הסבר מהי הביקורת לאורך השיר.
  2. מהם רגשות הדובר לאורך השיר.

משימת כיתה

מצאו לפחות 4 ניגודים, 2 האנשות ודימוי, והסבירו את ההדרגתיות בשיר (בית 1 - מדבר בגוף ראשון יחיד, בית 2 - גוף ראשון רבים, בית 3 - גוף שני נוכחים, בית 4 - מדבר לכל העולם).

תשובה

אמצעים אומנותיים

  • ניגודים:

    • בבית השלישי הדובר מדבר על השמיים - מקום גבוה מאוד, ואילו בבית הרביעי הוא עוסק בתהומות מחשכים - מקום נמוך מאוד.
    • בתחילת הבית השלישי הדובר דורש כי יהיה צדק, ואילו בסופו הוא מדבר על חוסר הצדק, ועל הרשע (״חמסכם״) של הגויים.
    • בתחילת השיר (בבית הראשון) הדובר פונה אל האל ומבקש ממנו רחמים, ואילו בסוף השיר (בבית הרביעי) הדובר עובר לדבר אל השטן ודורש נקמה אוניברסלית בגויים.
    • בבית הראשון הדובר מדבר על עצמו (״אני״) ועל הקושי שהוא חווה, ואילו בבית השני הוא עובר לעסוק בעם היהודי (״אנחנו״).

    הניגודים הם בין היהודים לגויים, בין המעט לרבים, בין השמיים לאדמה, למטה למעלה, בין התמים לרשע.

  • האנשות:

    • בבית הראשון, הדובר אומר ״שמים, בקשו רחמים עליי!״, כלומר הוא מבקש מהשמיים שירחמו עליו - וזוהי האנשה של השמיים.
    • בבית השלישי, הדובר אומר ״ואם יש צדק - יופע מיד!״, כלומר הוא דורש שהצדק יגיע ויראה את עצמו, וזוה האנשה של הצדק.
  • דימוי: בבית השני הדובר אומר ״ערפני ככלב״, כלומר הוא מדמה את עצמו (ואת האדם והעם היהודי בכלל) לכלב רחוב מוזנח שאפשר להמית או לעשות לו כל דבר שרוצים לעשות.

הדרגתיות

בבית הראשון הדובר עוסק ב״אני״. הוא מדבר על הצער העמוק שהוא חווה כתוצאה מפוגרום קישינב והפגיעות ביהודים ברחבי אירופה. הוא מבקש רחמים מאחר והוא כבר חסר אונים ואיבד תקווה. בבית השני, הדובר עובר לדבר על העם היהודי ככלל, ״אנחנו״, ומעביר ביקורת על כך שהגויים מתייחסים אל היהודים כאל כלבים שניתן לעשות בהם ככל שירצו, ועל כך שיהודים (כולל ילדים וקשישים, החלשים בחברה) נרצחים מדי יום. בבית השלישי, הדובר מדבר אל הגויים כאילו שהם נוכחים איתו באותו המקום, ודורש מהצדק להופיע. הוא אומר כי העונש על מעשיהם של הגויים הינו כי ילדיהם יחיו על חשבון היהודים אותם רצחו. בבית הרביעי הדובר מדבר אל היהודים בפרט ואל כל העולם בכלל, ואומר כי הנקמה המגיעה לנוצרים הינה נקמה אינסופית, כוללת, בין-דורית ומוחלטת (אוניברסלית).